<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין ק"מ</h1>
<h2>דף כט.</h2>
והמצוה הק"מ היא שצונו למנות השנים שבע שבע עד שנת היובל אחר שנכבוש הארץ והתגברנו בה. ומצוה זו כלומר ספירת שני השמיטה היא נמסרת לבית דין כלומר סנהדרי גדולה כי הם הם שימנו שנה שנה מן החמשים שנה כמו שימנה כל איש ואיש ממנו ימי העומר (מ' קס"א). והוא אמרו יתע' (ר"פ בהר) וספרת לך שבע שבתות שנים וכו'. ולשון ספרא יכול יספור שבע שמטים זו אחר זו ויעשה יובל ת"ל שבע שנים שבע פעמים הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו. כלומר שמצוה זו לא הגיע איכות עשייתה אלא משני כתובים והוא שנמנה השנים בייחוד ונמנה השבועות עמם גם כן. ואחר שאמר שזה הענין לא הגיע אלא משני כתובים הורה שהם מצוה אחת בהכרח. שאילו היו שתי מצות כלומר מנין שנים ומנין שמטין לא ייאמר הא עד שיאמרו שני כתובים. כי כן כל שתי מצות ילומדו משני כתובין וכן כל מצוה ומצוה מכתוב שלה. ואמנם ייאמר לעולם (ספר' בהר סוף פרש' ד' ומצורע ריש פרש' ד' ופ"ד ד"פ ומכיל' בא פרש' י' והו' מ"ע ר"א) הא עד שיאמרו שני כתובים במצוה אחת לא תשלם ידיעת דיניה אלא משני כתובים כמו הבכור שבא הכתוב (תשא ל"ד) כל פטר רחם לי ויורה זה לבדו שיהיה הבכור לי"י בין זכר בין נקבה ובא כתוב אחר (ס"פ בא) הזכרים לי"י ויורה הכתוב הזה לבדו כי כל זכר לי"י בין בכור בין פשוט ומשני הכתובים הגיע ענין המצוה שהוא בכור זכר לבד כמו שביארו במכילאתא.
<h2>דף לב:</h2>
והמצוה הק"מ היא שצונו למנות השנים שבע שבע עד שנת היובל אחר שנכבוש הארץ והתגברנו בה. ומצוה זו כלומר ספירת שני השמיטה היא נמסרת לבית דין כלומר סנהדרי גדולה כי הם הם שימנו שנה שנה מן החמשים שנה כמו שימנה כל איש ואיש ממנו ימי העומר (מ' קס"א). והוא אמרו יתע' (ר"פ בהר) וספרת לך שבע שבתות שנים וכו'. ולשון ספרא יכול יספור שבע שמטים זו אחר זו ויעשה יובל ת"ל שבע שנים שבע פעמים הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו. כלומר שמצוה זו לא הגיע איכות עשייתה אלא משני כתובים והוא שנמנה השנים בייחוד ונמנה השבועות עמם גם כן. ואחר שאמר שזה הענין לא הגיע אלא משני כתובים הורה שהם מצוה אחת בהכרח. שאילו היו שתי מצות כלומר מנין שנים ומנין שמטין לא ייאמר הא עד שיאמרו שני כתובים. כי כן כל שתי מצות ילומדו משני כתובין וכן כל מצוה ומצוה מכתוב שלה. ואמנם ייאמר לעולם (ספר' בהר סוף פרש' ד' ומצורע ריש פרש' ד' ופ"ד ד"פ ומכיל' בא פרש' י' והו' מ"ע ר"א) הא עד שיאמרו שני כתובים במצוה אחת לא תשלם ידיעת דיניה אלא משני כתובים כמו הבכור שבא הכתוב (תשא ל"ד) כל פטר רחם לי ויורה זה לבדו שיהיה הבכור לי"י בין זכר בין נקבה ובא כתוב אחר (ס"פ בא) הזכרים לי"י ויורה הכתוב הזה לבדו כי כל זכר לי"י בין בכור בין פשוט ומשני הכתובים הגיע ענין המצוה שהוא בכור זכר לבד כמו שביארו במכילאתא.
